ישבתי לי בבית קפה וצפיתי בזוג שנראה, כאילו הוא בעיצומו של בליינד דייט. האשה הסמיקה והחווירה חליפות, הגבר ניגב לעיתים תכופות את הזיעה שבכפות ידיו. ההתרגשות שבפגישה ניכרה על פני שניהם אבל האם מדובר בתחילתה של מערכת יחסים? האם ניתן לומר שהדייט שלהם הצליח?
מה למעשה קובע את הצלחתה של פגישה עיוורת? האם ההתרגשות עוזרת לבניית יחסים או מפריעה לבני הזוג להיות ממוקדים ו"לשווק את עצמם" בצורה הטובה ביותר?
אומרים שהאהבה היא עיוורת, אך כשמדובר בבניית מערכת יחסים זוגית, יש מקום להפעיל גם את הראש, ולא רק את הלב. פגישה עיוורת הינה למעשה מבחן, בו כל אחד מבני הזוג בוחן האם כדאי לו לבנות קשר עם הצד האחר, ולכן רצוי להתכונן לפגישה כזו, כאילו מדובר במבחן לכל דבר. אם תגיעו מוכנים, המבחן יהיה קל יותר וסיכויי ההצלחה בו יהיו גבוהים יותר.
לעיתים קרובות אני שומעת את הטענה: "אף פעם לא הולך לי בפגישה עיוורת" או "הכל נשמע בטלפון כל כך טוב, אני לא יודע/ת מה קרה בפגישה? איפה טעיתי? מה לא עשיתי בסדר"?
לפי עקרונות הפסיכולוגיה החיובית, רצוי להתמקד בצד החיובי ולא בצד השלילי. גם כאשר אנו מבקשים להפיק לקח מטעויות או מכשלונות, כדאי שננסה לברר עם עצמנו היכן נוכל להשתפר, ולא נתמקד בשאלה היכן טעינו. כדאי מאד לנתח כל סיטואציה לא מוצלחת בנפרד, כדי שלא נפתח לנו דימוי עצמי שלילי ובתת- מודע שלנו נצרף כישלון לכישלון כדי "להוכיח לעצמנו" שהדימוי השלילי שיצרנו לנו אינו פרי הדמיון.
כשאנו מתכוננים לקראת הפגישה, חשוב שנקבע לעצמנו מטרה ונחשוב כיצד ובאלה דרכים נוכל להשיג את המטרה. חשוב שנצפה מראש את הקשיים בהם ניתקל בדרך להשגת המטרה, ונתכנן מראש כיצד להתגבר על הקשיים הצפויים.
לדוגמא, אם החלטתי ללבוש את השמלה הצמודה ביותר, רצוי שלא אזמין מנה דשנה שתגרום לי ולשמלה "להתפוצץ". אם בן הזוג שלי החליט להזמין ארוחה מלאה, רצוי שלא אסתפק בבקבוק מים מינרליים... אם הצלחתי לדמיין כמה מן התסריטים האפשריים עוד לפני הפגישה, יהיה לי קל יותר לפעול בהתאם לתרחיש שקבעתי מראש ודבר זה מגביר את הסיכויים להצלחה.
והזוג שפגשתי בבית הקפה? מה איתו? לאחר ששמעתי את שניהם מצחקקים, והיה נראה שהמבוכה הראשונית פגה, אני מאמינה שיש להם סיכוי להצליח...
בהצלחה!
גנית
הכותבת היא מאמנת אישית, בעלת התמחות באימון בעלי הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה. בעלת קליניקה פרטית בשכונת בית הכרם בירושלים.
;){kind=link}