שאלתם את עצמכם פעם מדוע מקימים ועדות חקירה?
אם נערוך סקר ונשאל את השאלה הזו, התשובה הפופולרית ביותר תהיה: ועדות חקירה עוזרות לבדוק היכן הייתה הטעות שגרמה לתוצאה הבעייתית ואם נדע היכן הטעות, נוכל למנוע טעות דומה ולהטיל אחריות על מי שטעה.
האמנם?
ועדת חקירה מוצלחת תמיד תמצא את הטעות או שרשרת הטעויות שגרמו לתוצאה, ובמקרה הטוב יופצו מסקנותיה לגורמים הרלבנטיים, במטרה לחנך את אותם גורמים שלא לחזור על הטעות / הטעויות הבעייתיות.
האם הדבר ימנע ביצוע טעויות אחרות? האם הענשת האחראים לטעויות תגרום לתוצאה הרצויה? לצערינו, במרבית המקרים התשובה שלילית...
מנקודת המבט של הפסיכולוגיה החיובית, התמקדות בטעות – היכן קרתה ומדוע, כמוה כהתמקדות בחצי הכוס הריקה. הסיכוי שמקבלי ההחלטות יפיקו ממסקנותיה שלועדת החקירה החלטות לביצוע פעולות אקטיביות שיניבו תוצאות חיוביות אינו גבוה. היות וישנן דרכים שונות להגיע למטרה אחת, אין זה מספיק לדעת באלו דרכים לא כדאי ללכת, אלא חשוב לתכנן את המסלול הרצוי, שיביא אותנו להשגת המטרה.
אם נשנה את נקודת המבט, ונתמקד בחצי הכוס המלאה, נוכל לבדוק מהן הדרכים העומדות לרשותנו לשם השגת תוצאה רצויה, וכאשר נבדוק את יתרונותיו וחסרונותיו של כל מסלול, נוכל לקבל החלטה לפעולה אקטיבית שתביא אותנו אל היעד הרצוי. מי שמפחד לטעות ומנסה להפיק לקחים מטעויות שביצעו אחרים עלול למצוא עצמו במצב של עמידה במקום והימנעות מעשייה ובמרבית המקרים יסתבר כי מדובר במכשול להשגת יעדים.
אני ממליצה לכולם לנסות להוציא מאוצר המילים שלהם את צמד המילים "היכן טעיתי" ולהשתמש במקומן בשאלה "מה אני יכול לעשות טוב יותר?" לא תאמינו מה משמעותו של שינוי קטן כזה על צורת החשיבה שלנו ועל העלאת האפקטיביות והחיוניות שלנו.
אני שואלת את עצמי כיצד אוכל לשפר את כתיבתי לבלוג זה. אשמח לקבל רעיונות...
המשך שבוע טוב
גנית
הכותבת היא מאמנת אישית, בעלת התמחות באימון בעלי הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה. בעלת קליניקה פרטית בשכונת בית הכרם בירושלים.
;){kind=link}