השבוע כמעט שניפצתי את הטלפון הסלולרי שלי, מרוב תסכול על האיטיות שבה הוא עובד, שלא לדבר על הניתוקים החוזרים ונשנים והעובדה שיחסי האמון בינינו נפגעו פגיעה אנושה.
הרצון הראשוני לנפץ את הטלפון לאות מחאה או כדי לפרוק את זעמי נעצר מבעוד מועד, כיוון שאינני מעוניינת בטלפון מנופץ. למזלי, האימפולסיביות שלי לא גרמה לי לבצע מעשה שאתחרט עליו לאחר מכן.
אימפולסיביות היא פעולה מתוך דחף. כאשר אנו מצויים בסכנה - תכונה זו עשוייה להציל את חיינו, כיוון שהיא נעשית במהירות, וללא מחשבה שקולה. במקרים אחרים, אנו עלולים לפעול מתוך דחף שאינו משרת את האינטרסים שלנו, ואז הפעולה האימפולסיבית עשויה להזיק לנו.
כדאי ללמוד למתן את האימפולסיביות המזיקה, על מנת שלא נתחרט על מעשים שבוצעו ללא מחשבה תחילה.
אצל רבים מאלה הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD) אנו מוצאים תגובות אימפולסיביות, הנובעות מבעייה במנגנון הוויסות העצמי הממוקם במוח הקדמי. כאשר מנגנון זה אינו פועל כראוי ואינו מגן עלינו מפני מעשים שנעשו ללא מחשבה תחילה, יש להפעיל כלים אחרים שיעכבו את התגובה האימפולסיבית.
לאחרונה לימדתי מתאמן שלי ליצור התניה בין רגש היוצר אצלו דחף אימפולסיבי להתעצבן ולהתפרץ על הסובבים אותו, לבין התנהגות חלופית שבחר לעצמו. הוא למד "לעצור את עצמו" לפני ההתפרצות, לברר עם עצמו האם ההתפרצות משרתת את האינטרסים שלו והאם ניתן לוותר עליה. שלא במפתיע, מספר ההתפרצויות שלו ירד לאפס.
לאלה מכם המוצאים את עצמכם "יוצאים מן הכלים" כתוצאה מסיטואציה מרגיזה או מתסכלת, אני ממליצה לבחון האם התנהגות זו הייתה נכונה עבורכם? האם היא שירתה את האינטרסים שלכם? אם התשובה שלילית, אני ממליצה לכם לברר כיצד ניתן לשנות את דפוס ההתנהגות הזה.
באיחולי הצלחה,
ובתקווה שהנייד שלי יחזור לתפקוד נורמלי...
גנית
הכותבת היא מאמנת אישית, מומחית לאימון בעלי הפרעות קשב וריכוז (ADHD) ולקויות למידה. בעלת קליניקה פרטית בשכונת בית הכרם בירושלים.
;){kind=link}